פסק-דין בתיק תע"א 2670-09

1.         התובעת, עובדת זרה עובדת סיעודית, עבדה בטיפול בילד נכה אצל הנתבעת. התובעת החלה עבודתה ביום 11.6.07 ועד עד תום חודש מאי 2009 או עד 3.6.09.לתובעת שולמו מידי חודש בחודשו  800 דולר ארה"ב וכן  400 ש"ח נוספים מידי שבוע כדמי כיס. התובעת פוטרה.

2.         הצדדים חלוקים באשר לשאלות הבאות: מועד סיום עבודתה, האם שולמו לתובעת פיצוי פיטורים, האם ניתנה לה הודעה מוקדמת, האם שולם לה פדיון חופשה, דמי הבראה, האם היא זכאית לגמול עבודה בשעות נוספות, הפרשי שכר מינימום ויתרת שכר עבור חודשים מאי ויוני 2009. 

3.         לטענת התובעת פוטרה לאלתר ביום 3.6.09 או בסמוך לכך מבלי שניתנה לה הודעה מוקדמת. לא ניתנו לה ימי חופשה בשכר במהלך תקופת עבודתה. לא שולמו לה דמי הבראה ואף לא שולם לה שכר מינימום. לטענתה עבדה כל יום מהשעה 8.00 עד השעה 20.00, בעיקר בעבודות ניקיון ובטיפול בביתה של הנתבעת, שלה 14 ילדים, כ-10 מהם גרים עימה. הטיפול בילד הנכה, שלו נכות של 100 אחוז, היה רק בשעות אחה"צ עת זה הובא בהסעה לביתו.

            באשר למסמכים שצורפו לתצהירה של הנתבעת ובהם נרשם הסכום שהיא מקבלת מידי חודש בחודשו, דמי הכיס וזכותה לחופשה והבראה הרי שעל אלה היא חתמה בחלק מהחודשים. היא לא חתמה על קבלת השכר עבור חודש מאי 2009. באשר לנספח ב (שהוא גם נספח א לכתב התביעה, להלן: נספח ב) הרי שהחתימה שם הינה חתימתה. יחד עם זאת היא אינה קוראת עברית, וכל שנאמר לה היה שהיא חותמת על מסמך לצורך הוצאת תרופות לילד הסיעודי.

4.         לטענת הנתבעת שולמו לתובעת כל זכויותיה. שולמו לה, בנוסף לסכום של 800 דולר, גם דמי כיס בשיעור 100 ש"ח לשבוע וכן סכום של 385 ש"ח מדי חודש שנועד למזון. לנוכח זאת אין יתרה לה היא זכאית כהפרשי שכר מינימום. יש לחשב את הסכום שקיבלה לפי שער הדולר שהשתנה. בכל אופן התובעת עבדה עד השעה 16.00 בלבד. ממילא היא אינה זכאית לגמול עבודה בשעות נוספות. שכר חודש מאי שולם לה במלואו והיא אישרה זאת בחתימתה על נספח א/1 וא/2 לתצהירה של הנתבעת. באשר לפיצויי פיטורים הרי שאלה שולמו לה עם סיום עבודתה והיא מאשרת קבלתם בנספח ב' לתצהירה של הנתבעת.

במהלך עבודתה יצאה לחו"ל במשך חודש ועד סיום עבודתה שולם לה בגין החופשה. עם סיום עבודתה שולם לה גם בגין הבראה.

5.         בפנינו העידו התובעת ומנגד הנתבעת. בעלה של האחרונה נקלע למשבר נפשי, עזב אותה, התגרש, עזב את הארץ ולא ניתן היה להביאו לעדות בשל מצבו הנפשי, כך נאמר לנו.

הכרעה

פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת

6.         כאמור, אין חולק שהתובעת פוטרה. השאלה הינה האם קיבלה פיצויי פיטורים. בעניין זה נתלית הנתבעת בנספח ב' לתצהירה, עליו חתמה התובעת. אין חולק כי התובעת עובדת זרה מסרי לנקה, אינה קוראת את השפה העברית. היא אף מתקשה לדבר בעברית, אם כי, לדבריה, היא מבינה עברית קלה. בכל אופן, בנספח ב' הנ"ל נרשם בעניין זה:

" הנ"ל קיבלה כל פיצוי שמגיע לה"

            אין די באמור כדי לשכנענו כי אכן שולמו לתובעת פיצויי פיטורים ואת סכומם. נציין כי הנתבעת נשאלה מה היה סכום פיצויי הפיטורים ששולמו לתובעת, ועל כך השיבה שהיא אינה יודעת (פרוטוקול ע' 11 ש' 28-29). נציין כי בעלה של התובעת, שלא העיד, מסר בדיון המוקדם בפני כב' הרשמת (לא בעדות תחת אזהרה), כי שילמו לה פיצויי פיטורים בסך של 800 דולר כפול שניים, והיא חתמה על זה. כאמור לעיל, אין חתימה של התובעת על כי קיבלה 800 דולר כפול שניים, כפי שטען הבעל. בהתאם לסעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, כתב ויתור וסילוק צריך להיות ברור וחד משמעי, העובד צריך להבינו, וסכום פיצויי הפיטורים צריך להיות נקוב בו. כל אלה לא התקיימו בנספח ב' ביחס לפיצויי הפיטורים. בנסיבות אלה, זכאית התובעת לפיצויי פיטורים. התובעת עבדה כמעט שנתיים ימים, ולפיכך תהיה זכאית לפיצויי פיטורים לפי החישוב הנגזר משכר המינימום שעמד על סך 3,850 ש"ח, דהיינו 3850 X 23.7/12 = 7,604 ש"ח.

7.         באשר לתשלום חלף הודעה מוקדמת, הרי שבכתב התביעה נטען כי התובעת קיבלה הודעה מוקדמת של 10 ימים, ולפיכך נקבע הסכום של 2,556 ש"ח, דהיינו שני שליש חודש. לטענת הנתבעת, נמסר לתובעת אודות סיום עבודתה למעלה מחודש לפני סיום עבודתה. בעדותה לפנינו אמרה שהודע לה על הפסקת עבודתה " שבוע לפני או 10 ימים..." (פרוטוקול ע' 6 ש' 2).

הנתבעת עלתה מארגנטינה לישראל, והיא שקלה באותה עת אפשרות לחזור לארגנטינה.  היא טסה לארגנטינה בחודש אפריל לבדוק היתכנות. בעדותה של הנתבעת מסרה כי אמרה  לתובעת שאולי הם יחזרו לגור בארגנטינה (פרוטוקול ע' 11 ש' 3). מדובר בדברים כלליים אודות כוונה אפשרית. אין בכך כדי לצאת לידי חובת הודעה מוקדמת. התובעת מסרה כמה מועדים אפשריים למועד סיום העבודה. התובעת ציינה כי חתמה על נספח ב' שבוע לפני סיום העבודה (פרוטוקול ע' 8 ש' 11). יחד עם זאת ציינה כי אותה שעה לא היה רשום על נספח ב' התאריך שמופיע כעת בכותרתו - 29/5/09. מהמקובץ ניתן לומר כי התובעת סיימה את עבודתה כפי שטענה הנתבעת בסוף חודש מאי 2009. זכויותיה ייגזרו אפוא כמי שהשלימה את העבודה עד תום חודש מאי 2009. התובעת זכאית אפוא לתשלום חלף הודעה מוקדמת בסך 3850 ש"ח. התובעת תבעה רק 2556 ש"ח, ולפיכך זה הסכום שנפסוק לה.

חופשה והבראה

8.         התובעת חתמה על נספח ב'. בנספח ב' מופיעים, באופן מפורש, הזכויות של הבראה וחופשה. בצד כל אחת מהזכויות הללו מופיע סכום לתשלום. נציין כי הסכומים התחלפו, ומה שהיה צריך להיות חופשה רשום כהבראה ולהיפך. להלן נתייחס לסכומים לפי סכומם הנכון. מנספח ב' עולה כי לתובעת שולמו עבור חופשה והבראה הסכומים המפורטים שם, דהיינו בגין חופשה 154 ש"ח ליום X 12 ימים בשנה X שנתיים, דהיינו 1,848 ש"ח כפול שניים, שהם 3,696 ש"ח. ביחס להבראה, נרשם כי שולם לה 6 ימים X 331 ש"ח ליום, סה"כ 1,986 ש"ח X שנתיים, דהיינו 3,972 ש"ח. נציין כי באשר להבראה נרשם גם בנספח א.1 ונספח א.2 עליו מופיעה החתימה של התובעת כי משולמים לה תשלומים עבור חופשה והבראה, ובו נרשם סך של 331 ש"ח X 6, שזה סכום שקרוב לדמי ההבראה להם הייתה זכאית בגין כל שנה. גרסת הנתבעת בעניין זה מקובלת עלינו. אף אם התובעת לא יכולה להבין כדבעי את השפה העברית, הרי שהמספרים והסכומים הנקובים בנספח ב' הנ"ל בעניין הבראה וחופשה מפורטים, התובעת יודעת לקרוא מספרים והתובעת חתמה על המסמך. החתימה על המסמך בצירוף עדותה של הנתבעת, מביאים אותנו למסקנה כי לתובעת שולמו דמי הבראה וחופשה בסכום מתאים. לנוכח זאת, התביעה לרכיבים אלה נדחית. נציין כי התובעת נסעה במהלך תקופת עבודתה לחודש להודו ושולם לה שכר. אף בכך יש כדי לצאת ידי חובת תשלום החופשה לה היתה זכאית.

שעות נוספות

9.         התובעת טענה כי עבדה מידי יום מהשעה 8:00 עד השעה 20:00. מנגד, העידה הנתבעת כי לא העסיקה את התובעת שעות כה רבות, אלא עד השעה 16:00.  אף בעניין זה עדותה של הנתבעת עשתה עלינו רושם מהימן. יש לזכור כי מדובר בבית פרטי בן 3 וחצי חדרים בלבד, לא ברור מה יש לנקות ולסדר מידי יום במשך שעות כה רבות, אף אם גרים בבית מספר דיירים רב מהרגיל. היקף העבודה, כך אנו קובעים, היה כפי שמסרה הנתבעת, דהיינו מהשעה 8:00 ועד השעה 16:00 מידי יום. התובעת עבדה כך במשך 4 ימים בשבוע, שני עד חמישי, וביום שישי עבדה עד השעה 14:00 לערך. לנוכח זאת, לא הוכח ולא שוכנענו כי התובעת עבדה שעות נוספות המזכות אותה בגמול עבודה בשעות נוספות. לפיכך דין התביעה ברכיב זה להדחות.